"וכן פתחתי אני בהשיבי לך, שר הכוזרים, כאשר שאילתיני לאמונתי, בהודיעי אותך זה הוא הדבר
אשר מחייב אותי והמחייב את כל עם ישראל, דבר שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות
עיניים ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה, הדומה למראה עיניים".
כך מסביר החבר למלך כוזר את בסיס האמונה היהודית באלוקים. חוש הראייה והעברת המסורת
מדור לדור, הדומה בכוחה לראייה.

 

ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני חוו בני ישראל את מציאות ה' בעולם על ידי הראייה.
משה ראה את הסנה שלא אוכל. כשהוא התקרב לראות מדוע לא אוכל הסנה,

הקב"ה מתגלה אליו.
משה הסתיר את פניו כי "ירא מהביט אל האלוהים".
עשרת המכות ושאר האותות והמופתים שנעשו במצרים נראו על ידי כל העם.
בקריעת ים סוף "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי".
ובמעמד הר סיני, העם ראה "את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן".

הדור שיצא ממצרים האמין בגלל הראייה ואילו לדור העומד להכנס לארץ מוסיף משה
גם את חוש השמיעה כחוש שיש לבסס עליו את האמונה
משה מזכיר את הראייה כיסוד אמונה "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח

את הדברים אשר ראו עיניך" אך מצד שני מסייג את ההסתמכות על הראייה כמקור

יחיד לאמונה. "קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול".

זאת בניגוד לנאמר בפרשת "ויתרו" שם נאמר בפרוש "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן.."
 משה ממשיך להסתייג מהראייה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דיבר

ה' אליכם בחורב מתוך האש".
בהמשך דבריו משה מזכיר לעם כי "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו"
אבל לא רק ראייה יש פה. "מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה
ודבריו שמעת מתוך האש". ראייה ושמיעה משמשים בערבוביה והדברים דומים אף במתן תורה.

 

הסיבה למעבר מהראייה לשמיעה כבסיס לאמונה ברורה. על ידי הראייה אפשר להגיע
ל"טעות גדולה ונבערה" כפי שמכנה זאת הרמב"ם בהלכות עבודה זרה ולייחס כוח עצמי למשהו
שרואים אותו ואז להתחיל לעבוד אותו.
ישראל עומדים להיכנס לארץ כנען, מקום בו עמי הארץ עובדים עבודה זרה לכל דבר אפשרי.
משה צופה את הסכנה ומזהיר את ישראל מלעבוד לכל דבר שאפשר לראותו.
אבל עוד יותר מכך, משה משנה את מרכז הכובד של האמונה מראייה לשמיעה. מ"אתה הראת
לדעת כי ה' הוא האלוקים" ל"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". פסוק האמונה האולטימטיבי
שילווה את העם היהודי במשך אלפי שנים.
העברת המסורת מדור לדור תהיה על ידי "והגדת לבנך" כשתפקיד הבן הוא לשמוע.
בתקופת בית המקדש הראשון השמיעו הנביאים את דבריהם לעם. "שמעו דבר ה' קציני סדום,
האזינו תורת אלוהינו עם עמורה" זועק הנביא ישעיהו לעם ש"לא התבונן". "אם תאבו ושמעתם,
טוב הארץ תאכלו", רק תשמעו.

אמונה המבוססת רק על שמיעה ללא ראייה חסרה מאוד. בדורות בהם היתה עבודה זרה בעולם
אפשר להבין את החשש מהסתמכות על הראייה, אבל במציאות בה אין עבודה זרה, האם השמיעה
לבדה יכולה להיות הבסיס לאמונה?
האם בדורנו, דור שבו "תמונה שווה יותר מאלף מילים", כשהטכנולוגיה מביאה מראות ותמונות
לכל מקום. כאשר במכשיר שנועד לדיבור ושמיעה כמו טלפון, יש היום מצלמה לשיחת וידאו.
האם השמיעה יכולה להיות הדבר היחיד שמחזיק את האמונה?

 

הנביא מיכה אומר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".
בשני מישורים אפשר לראות ולגלות את האמונה בדורות האחרונים ואת שניהם מזכיר הנביא ישעיה
בהפטרת הפרשה.
המישור הראשון הוא עם ישראל. "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר".
התגשמות חזון הנביאים, קיבוץ הגלויות, חזרת עם ישראל לארצו והקמת המדינה, פריחת החקלאות
הכלכלה והתעשייה מראים כי "אין לך קץ מגולה מזה".
המישור השני הוא הבריאה בכלל, התפתחות המדע, הרפואה, הטכנולוגיה ועוד. בניגוד לאזהרת משה
לדורו "ופן תשא עיניך השמימה" מעודד הנביא ישעיה את דורו ודורנו דווקא כן להסתכל לשמים -
"שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". התבוננות ביקום ביחד עם החזון של "ותחזינה עינינו בשובך לציון"
הוא המקור לאמונה בימינו.