חטא העגל נחשב לאחד החטאים הגדולים של עם ישראל במדבר.
החטא בולט עוד יותר על רקע העובדה שמספר שבועות קודם לכן
היה העם במעמד ובדרגה רוחנית גבוהים ביותר.
מה גרם לחטא ולמשבר האמונה הגדול הזה שעל פי חז"ל
כלל גם את הריגתו של חור?
הבנת הגורם לכך נכונה ורלוונטית גם לימים אלה.

וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן,
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ
כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ.
(שמות לב, א)
העם מבקש אלהים במקום משה. על מה מדובר פה?

 

בתחילת פרשת יתרו יש פסוק קשה.
"וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל-לֶחֶם
עִם-חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים." (שמות, יח, יב)
למדרש ולפרשנים יש שאלה על הפסוק הזה. לאן נעלם משה? רש"י מביא את המדרש שמשה היה
עומד ומשמש לפניהם. פרשנים אחרים הלכו בדרך דומה כמו שברור שמשה היה שם ולא היה צורך
להזכיר זאת וכד'.

אני רוצה להציע הסבר אחר.
משה אכן היה שם והוא גם רמוז בפסוק. כשיתרו, אהרון וכל זקני ישראל באים לאכול לחם לפני האלהים,
הם בעצם באים לפני משה.
האלוהים שהפסוק מתכוון אליו אינו כינוי לקב"ה אלא למשה שהיה השופט של ישראל כמו שהפסוק
הבא מציין:
"וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה לִשְׁפֹּט אֶת-הָעָם וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל-מֹשֶׁה מִן-הַבֹּקֶר עַד-הָעָרֶב." (שם, יג)

 

הכינוי אלהים לדיין ושופט מופיע מספר פעמים בתורה:
עבד עברי - "והגישו אדוניו אל האלהים",
אזהרה למקלל דיין - "אלהים לא תקלל"
שומרים - "אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו"
"על כל-דבר פשע, על-חמור, על-שה, על שלמה, על-כל-אבדה אשר יאמר כי-הוא זה, עד האלוהים יבוא
דבר שניהם. אשר ירשיעון אלוהים ישלם שנים לרעהו"
בהתחלה יתרו לוקח עולה וזבחים לאלהים ואחר כך הוא, אהרון והזקנים באים לאכול לחם לפני האלהים
(בהא הידיעה, בניגוד לאלהים בתחילת הפסוק), שהוא משה, המנהיג והשופט.

אחרי קריעת ים סוף האמונה במשה היתה שקולה לאמונה בקב"ה - "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".
במעמד הר סיני משה שמע ודיבר עם הקב"ה, דבר שישראל לא היו מסוגלים לו.
מבחינת העם משה שמסוגל לדבר עם ה' פנים אל פנים אינו אדם רגיל.
וכך, עד חטא העגל משה נתפס בעיני העם כעל אנושי.

 

כשמשהו השתבש, כשמשה לא יורד בזמן מההר ויש חשש שקרה לו משהו, האמונה במשה שלכאורה
אינו בן אנוש רגיל מתערערת וגורמת לשבר אמוני שמוביל לבקש אלהים אחרים שיחליפו את משה.
העם גילה שמשה הוא אנושי ולא על אנושי.

נשים לב לדברי העם - "כי זה משה האיש...לא ידענו מה היה לו"
התואר איש ניתן למשה שלוש פעמים.
1. "גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" (שמות יא, ג)
2. "כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ"
3. "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" (במדבר, יב, ג)

 

פעמיים התורה מתארת את האיש משה ופעם אחת ישראל מתארים את משה האיש.
התורה אומרת לנו מראש שגם אם משה גדול בעיני מצרים וגם אם הוא ענו מכל אדם, הוא קודם כל איש.
כשישראל מתארים אותו, הוא קודם כל משה ואז איש. הם חשבו שהוא על אנושי ולאכזבתם
התברר שהוא איש.

בכמה מקומות בתורה אפשר לראות שהתורה מזכירה "איש" כשהיא רוצה ומתכוונת שנזכור שמדובר בבן אדם:

 

"ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק" - למלחמה טבעית בעמלק צריך אנשים,
לא ניסים.(שמות יז, ט)

"ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" - אנשים שיזכו לנבואה ולשמוע את דבר ה',
אבל הם עדיין אנשים.(במדבר יא טז)

 

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ; וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ, עָלָיו."
- המנהיג הבא הוא איש.(במדבר, כז, יח)

"וְזֹאת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לִפְנֵי, מוֹתוֹ."
- רק לפני מותו מכנה התורה את משה איש האלוהים, ועדיין, הוא איש.(דברים, לג, א)

 

הסרט "האיש שרצה להיות מלך" מ1975, מספר את סיפורם של שני חיילים של ממשלת הוד מלכותה,
שון קונרי ומייקל קיין, שמוצבים בהודו בסוף המאה ה-19 ומחפשים אוצר אבוד שהטמין אלכסנדר הגדול
במחוז קפיריסטן.
כשהם מגיעים ליעדם, הם נאלצים להלחם באנשי אותו מחוז ותו"כ הקרב יורה אחד הלוחמים חץ
לחזהו של שון קונרי.
שון קונרי, שרוכב על סוס במדי צבא אדומים, ממשיך להלחם עד שהוא עוצר את הסוס ושולף את החץ מחזהו,
ללא שום פגיעה הנראית לעין.
כשאנשי הממלכה רואים זאת הם מפסיקים להלחם ומשתחווים לו.
התברר שכשראו ילידי המקום שחץ נתקע בחזהו של הרוכב ונשלף ממנו ללא שום פגיעה וסימני דם,
הם חשבו שהוא צאצא של אלכסנדר הגדול, בן אלהים.
למרות שמה שעצר את החץ היתה חגורת כדורים שהיתה כרוכה סביב חזהו של שון קונרי הוא מקבל עליו
את התפקיד שהטילו עליו אנשי הממלכה והופך להיות מלכם.
באחת הפעמים בהם הופיע לפני העם הוא נפצע בפניו וירד לו דם. ברגע הזה מבינים כולם שהוא אינו אלהים.
בהתחלה הם נדהמים ואחר כך כועסים עד שהם מפילים אותו אל מותו מצוק גבוה.

אדם, גדול ככל שיהיה, הוא עדיין בשר ודם עם חוזקות וחולשות.
כששוכחים זאת ומייחסים לאדם תכונות על אנושיות, האכזבה בזמן ההתפכחות עלולה לגרום לשבר גדול.
זה הדבר שגרם לעם ישראל למשבר אמונה שהוביל לחטא העגל וממצב כזה יש להיזהר ולהישמר.